החלטה בתיק ע"א 6802/09

           ערעור שהוגש לבית-המשפט העליון הסתיים בהסכם פשרה אשר הושג במהלך דיון בו נשמעו טענות בעלי-הדין בפני מותב תלתא. האם בנסיבות אלה חובה על בית-המשפט להורות על השבת האגרה כנטען על-ידי המערערים? זו השאלה המונחת לפניי.

1.        הערעור שבכותרת הופנה בשעתו כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר קבע כי המרצת הפתיחה שהגישו המערערים במחלוקת שעניינה היטל השבחה, דינה להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית. הצדדים הגישו סיכומיהם בערעור והתייצבו לדיון שהתקיים ביום 20.12.2010 בפני מותב שלושה (כב' השופטים גרוניס, רובינשטיין וג'ובראן). לאחר שטענות הצדדים נשמעו והרכב השופטים התייחס אליהן במהלך הדיון לפניו, הוחלט על הפסקה בדיון, במהלכה הגיעו בעלי-הדין להסכם פשרה. ההסכם, אשר נכתב בכתב-יד, הוגש לעיון לכב' השופטים וקיבל תוקף של פסק-דין בנוכחות באי-כוח בעלי-הדין. ביום 9.1.2011 דחיתי את בקשת המערערים להחזר אגרה בערעור. כעת מונחת לפניי בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטתי האמורה. בבקשתם לעיון חוזר חולקים המערערים על הפרשנות הנוהגת לתקנה 15 בצירוף עם תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), וטוענים כי בנסיבות האמורות חובה על בית-המשפט להורות על החזר האגרה (בניכוי חלקי). בלא להתייחס לשאלות הדיוניות הנוגעות למהותו של הליך הבקשה לעיון חוזר, אומר כי עיינתי בהחלטתי מיום 9.1.2011, ולא מצאתי לשנות ממנה. אבהיר טעמיי לכך.

המסגרת הנורמטיבית

2.        תקנות האגרות כוללות מספר הוראות שעניינן החזר אגרה. תקנה 15 אשר בה עסקינן, עניינה בהחזר אגרה בעתירות ובהליכי ערעור המתקיימים בפני בית-המשפט העליון וכן בבתי-המשפט המחוזיים ובבתי-המשפט לעניינים מנהליים. וזו לשון התקנה:

"15. החזר אגרה בבית המשפט העליון, בבית משפט לעניינים מנהליים  ובערעור

"בהתקיים אחד מהעניינים המפורטים בתקנה 6(ב) בהליך כאמור בפרט 16, 20, 21, 24 או 27 בתוספת, יורה בית המשפט על ניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 בתוספת כערכו במועד התשלום מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום ועל החזרת יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה, כאמור בתקנה 17".

(ההדגשה הוספה - ד.כ.ל)

           לשם נוחות הקורא, אביא כלשונה גם את תקנה 6(ב) לתקנות האגרות, אליה מפנה תקנה 15 הנ"ל:

           6. אגרה בתביעה לסכום קצוב

           (א) ...

(ב) הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2) ההליך הסתיים בפשרה;

(3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.

(ג) ...

(ד) ...".

(ההדגשה הוספה-ד.כ.ל)

3.        ההסדר הקבוע בתקנה 15 לעניין החזר האגרה, מוגבל לסוגי הליכים מסוימים - ערעור בבית-משפט מחוזי על פסק דין של בית-משפט שלום; עתירה מנהלית וערעור מנהלי בבית-משפט לעניינים מנהליים; וכן עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק וערעור לבית-המשפט העליון על פסק-דין של בית-משפט מחוזי. אלה הם גבולות גזרתה של תקנה 15. ומה הם התנאים לתחולתה? כאמור, תקנה 15 מפנה להסדר הקבוע בתקנה 6(ב) לתקנות האגרות. בהתאם להסדר האמור, החזר אגרה חל באחד מארבעה מקרים: (1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו; (2) ההליך הסתיים בפשרה; (3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות; או: (4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.